עובדים

תראו אותי | יורם



תראו אותי

|

"תראו אותי
אני שמח סתם פתאום
תראו אותי
הכל נראה לי יפה היום
כמו חלום
סתם פתאום"

 

הרעיון של "תראו אותי" נולד במהלך שיחות שערכנו עם עובדי החברה, עובדי "כל יכול" ציינו שבמקומות רבים נוטים לבחון את המגבלה (צליעה, לקות ראייה, לקות שמיעה וכיו"ב) או את הכיסא, הליכון או את מכשיר השמיעה שלהם ולא מצליחים לראות אותם. מי שהם. אז קיבלנו החלטה לצאת עם קמפיין ומסר חשובים: "תראו אותי, מי שאני". בחרנו לשתף ולהראות לכם נציגות נפלאה של "עובדי "כל יכול" ואת השינוי המשמעותי שכל אחד ואחת מהם עבר בשנים האחרונות בזכות העובדה שראו אותם.

תראו אותי |
נטלי

תראו אותי. שמי נטלי ואני בת 32. בגיל 17 נאנסתי וחיי שינוי כיוון. חליתי באנורקסיה ובולימיה. ההתמכרויות והפגיעה העצמית לא אחרו לבוא.אחרונה הצטרפה גם האפילפסיה. הייתי פסימית ומיואשת. ואז הגעתי ל"כל יכול". זה מקום העבודה הראשון שאני מצליחה להתמיד בו שנים. למה? כי ראו אותי, את נטלי. אפשרו לי לדבר בפתיחות ושאלו אותי מה הם יוכלו לעשות כדי שארגיש בנוח. עניתי שאני מעדיפה מנהלת ולא מנהל וקיבלתי עניתי שאני מעוניינת במשמרות בוקר ולא ערב וקיבלתי. ביקשתי שיתחשבו בי כשאני בימים קשים . איך הם הגיבו? הם שאלו אם אני מעדיפה בימים האלו שיניחו לי או שיחבקו ויתעניינו. מצאתי כאן משפחה. ים של אמפתיה ואכפתיות כנה וחמה.

תראו אותי | נטלי

תראו אותי |
ציפי

תראו אותי. שמי ציפי אני בת 62 ומתמודדת בשנים האחרונות עם סוכרת ועם אי ספיקת לב. עברתי השתלה של קוצב לב ואני נעזרת בטיפול תרופתי. אחרי קריירה ארוכת שנים מצאתי את עצמי יושבת בבית ללא עבודה. כשהגעתי לראיון ב"כל יכול" חששתי שגילי והרקע הרפואי שלי יקשו עלי להתקבל ויעוררו רחמים. הופתעתי כשהמראיינת שאלה באמפטיה שאלות ענייניות על הכישורים שלי ובדקה מתי אני יכולה להתחיל לעבוד. הרגשתי שרואים אותי, את ציפי יש לי כעת לאן לקום בכל בוקר, אני מתעסקת פחות במחלות ובכאבים וצורכת פחות תרופות.

תראו אותי | ציפי

תראו אותי |
יורם

תראו אותי. שמי יורם. אני בן 46 ומגיל 27 נעזר בכיסא גלגלים. קשה למצוא עבודה כאשר אתה ישוב בכיסא גלגלים. בכל מקום אליו הגעתי בחנו אותי ואת הכיסא שלי במבט מלא חמלה. הרגשתי שלא מאמינים שאצליח להשתלב חברתית ומקצועית ושחוששים שיהיה מסובך להתאים את סביבת העבודה לצרכים שלי . עד שהגעתי ל"כל יכול". מצאתי כאן סביבת עבודה נגישה אבל בעיקר שמחה ומקבלת. הרגשתי שסוף סוף לא מסתכלים על הכיסא שלי. רואים אותי, את יורם. אני עובד ב"כל יכול" למעלה מ 8 שנים. כאן גם הכרתי את קרן בת הזוג שלי.

תראו אותי | יורם

תראו אותי |
שיא

תראו אותי שמי שיא ואני מתמודדת עם "טרשת נפוצה"- מחלה כרונית של מערכת העצבים. עד לפני כמה שנים לא נעזרתי בהליכון והחיים היו פשוטים יותר. כיום, הוא מלווה אותי ומושך לא מעט מבטים. כשהגעתי ל"כל יכול" שמחתי לגלות שכאן זה עובד אחרת. קודם כל רואים אותי, את שיא. זיהו את הכישורים ואת הניסיון שלי, מאפשרים לי להיות שותפה ולקחת חלק פעיל בעשייה כאן. אני מרגישה שהגעתי למקום הנכון.

תראו אותי | שיא

תראו אותי |
אביב

תראו אותי. שמי אביב ואני מתמודדת עם "תסמונט טורט"- הפרעה נוירו - פסיכיאטרית. בכל מקום עבודה פוטנציאלי, כשסיפרתי שאני מתמודדת עם טורט, נבהלו מהסטיגמות ולא העסיקו אותי. עד שהגעתי ל"כל יכול" .כאן הכירו ביכולות שלי, זיהו את המוטיבציות הגבוהות שלי. ראו אותי. את אביב אני עובדת ב"כל יכול" כבר 7 שנים ואני זוכה לשבחים על העבודה שלי - מהמנהלים ומהלקוחות . אני כל כך מסופקת ושלמה שחזרתי לשיר ולצייר.

תראו אותי | אביב

תראו אותי |
טליה

תראו אותי. שמי טליה, אמא לשתי בנות מקסימות ומתמודדת עם מחלת ניוון שרירים. בשכונה ובבית הספר הצמידו לי את הכינוי "האמא הנכה" - כאילו בזה מסתכמת הזהות שלי. כמעט והשלמתי עם הזהות הזו. עד שהתחלתי לעבוד ב"כל יכול". ב"כל יכול" הסתכלו על הכל חוץ מעל הקביים שלי . ראו אותי. את טליה. היום, אחרי שנים ב"כל יכול" אני גאה להציג את עצמי מחדש ולספר שאני "טליה- עובדת מקצועית, מסופקת, מוערכת ושמחה".

תראו אותי | טליה

תראו אותי |
אביהו

תראו אותי. שמי אביהו ואני חולה ב"תסמונת בארט" הגורמת לי לחולשה בשרירים, רמת חיסון נמוכה ואי תפקוד סדיר בלב. בכל ראיון עבודה אליו הגעתי והצגתי את עצמי, התמקדו במגבלה שלי וחששו מלהעסיק אותי. עד שהגעתי ל"כל יכול" - זה מקום העבודה הראשון שלי. המקום היחידי שראה אותי. את אביהו. גיליתי מקום מכיל, נעים ומאפשר. אני זוכר מקרה בו עדכנתי את המנהל שלי שאני חולה, הוא התקשר מאוחר יותר לשאול אם כבר ירד לי החום.
התאהבתי במקום הזה ממבט ראשון.

תראו אותי | אביהו

תראו אותי |
שיר

תראו אותי. שמי שיר. אני מתמודדת עם מגבלה נפשית ומגבלה פיזית ומתגוררת בדיור מוגן. במקומות העבודה הקודמים בהם עבדתי, הקפדתי שלא לספר על המגבלה שלי. פחדתי מהתגובות של המנהלים שלי. פחדתי שיפטרו אותי. אני יודעת שמעסיקים מתקשים להכיל ולהבין מגבלה נפשית ולכן השקעתי המון אנרגיות בלהסתיר. זה היה לי קשה. עד שהגעתי ל"כל יכול". כבר בראיון העבודה הרגשתי שרואים אותי. את שיר. מאפשרים לי לדבר בפתיחות על הכל. זכיתי במנהלים קשובים ומבינים. את כל האנרגיות שהשקעתי בלהסתיר, אני משקיעה כעת בעבודה. טוב לי כאן וזה גורם לי להגיע לעבודה כמה שעות לפני כל משמרת "רק" בשביל לפגוש את כל החברים שרכשתי.

תראו אותי | שיר

נגישות
הגדלת טקסט
ניגודיות גבוהה
ניגודיות הפוכה
פונט קריא
ניווט מקלדת
כיבוי ואיפוס מערכת
מערכת נגישות MAGMA