לילך שמר

לוגו "כל יכול" - "סופרמן" עם הטקסט כל יכול בצבעי תכלת וסגול

שמי לילך בת 47 וחצי גרושה אמא לדניאלה בת 25 ועומרי בן 21 ולאחרונה גם סבתא לאלמה נסיכה  קסומה בת 5 חודשים וזה סיפור חיי.

נולדתי עם cp ולימים התברר שעוד בהיותי בבטן, עברתי מספר אירועים מוחיים. נולדתי ילדה רביעית ומפונקת ואמא שלי שתחייה הייתה ערנית מספיק לזהות, מהרגע הראשון, שיד ימין שלי לא מתפקדת בכלל והתחילה איתי מיד סידרה של טיפולים באופן פרטי הוריי עשו הכל. כל מה שהם יכולים, הם גידלו אותי ממש כמו ילדה רגילה ולא נתנו לי להרגיש שיש לי מגבלה. להפך.

במהלך השנים, הורי השקיעו בי המון ורשמו אותי לכל מה שיכול היה לשמור על היד שלי מלהתנוון. הייתי רשומה להתעמלות המון שנים ולנגינה באורגן אפילו היו לי כמה הופעות והצלחות. בזכותם היד שלי מתפקדת היום.

עד שהגעתי לצבא. בזמנו, לא הייתה מודעות או אפשרות להתנדב כמו שיש היום ויחד עם הצו הראשון הודיעו לי שבגלל הנכות שלי, לא אוכל להתגייס.  אני זוכרת את הכאב שהרגשתי. כל כך חיכיתי לזה ובתור ילדה שגדלה בסך הכל כרגיל, ההחלטה הזו הפתיעה אותי. זו הייתה סטירה לפרצוף.

הורי החליטו לתבוע את ביטוח לאומי ואני התחלתי בשיקום. למדתי מזכירות ועבדתי בתחום ותוך כדי, התחתנתי. והבאתי ילדים.

בשלב מסוים, החיים גילגלו אותי לעבודה שלא התאימה לי. עבדתי כסייעת בגן ילדים במשך 10 שנים. עבדתי קשה מאוד ופגעתי ביד החזקה שלי, עד כדי מצב שלא הצלחתי להזיז אותה כמעט והתחלתי לטפל בה באמצעות זריקות וכדורים. האורטופד הפנה אותי לרופא תעסוקתי ושקבע חד משמעית שאני לא יכולה להמשיך לעבוד בעבודה הזו יותר.

מחוסר ברירה, ניגשתי שוב לביטוח לאומי, שם עשו לי איבחון וקבעו שאני אלמד מזכירה רפואית ומאחר שהלימודים בערך שנה שנה וחצי הציעו לי לעבוד בינתיים בכל יכול. להתפרנס תוך כדי…

זו הייתה הנקודה בה השתנו החיים שלי מקצה לקצה. כבר בראיון העבודה זיהיתי את הייחודיות של המקום. אנשים מקסימים חייכו אליי מכל פינה והאוירה החמה והנעימה נתנה לי הרגשה טובה. לאחר ראיון עבודה החלטנו, יחד, שאני אשתלב במוקד של שטראוס מים. התחלתי קורס של 3 שבועות ומיד לאחריו התחלתי בעבודה .

קבלת הפנים שהעובדים הוותיקים והמנהלים עשו לנו, החדשים, ריגשה אותי וזכורה לי עד היום. מאד מהר רכשתי חברים והפכתי לחלק מהמשפחה הגדולה שנוצרה שם. המנהלים והבעלים רגישים ומקסימים, אחד אחד. חשוב להם לעבור נציג נציג ולשאול לשלומו, הם מתעניינים בכנות ובודקים אם יש מישהו שצריך משהו, בין אם בפן התעסוקתי ובין אם בפן האישי.

חשוב להם שהנציגים ירגישו טוב ויהיו שמחים ורואים את זה. הם, יחד עם מנהלי המשמרת, יוצאים מגדרם כדי לשמח אותנו בכלל, אצלנו בכל יכול חוגגים כל הזמן. כל סיבה, היא סיבה למסיבה.

אני מרגישה שמאז שהתחלתי לעבוד בכל יכול צברתי ביטחון עצמי, מה שלא היה לי מעולם. ולא רק אני מרגישה את זה, גם הסביבה הקרובה שלי שמה לב לזה. אני חייבת להם תודה גדולה וזו הזדמנות לעשות את זה.

לאחר שנה בשטראוס מים ביקשתי רענון במוקד והם, כרגיל, באו לקראתי והעבירו אותי משטראוס מים להראל ביטוח. זה מקום שנותן לכולם הזדמנות שווה, אבל באמת שווה, בלי שום קשר למין, דת וגזע.

ועכשיו, כשסיימתי את הקורס של מזכירה רפואית וקיבלתי תעודה, אני לא מתכוונת לעזוב את כל יכול. אני, את העבודה שלי, מצאתי.

אם יש דבר אחד עליו אני מעט מצטערת, זה שלא הכרתי את המקום קודם. הרבה קודם. בכל מקום עבודה אחר היו מפטרים אותי על טעויות או, במקרה הטוב, מעירים לי בחוסר סבלנות. בכל יכול, יש כבוד. הדדי. הם מבינים את הקשיים ועושים הכל על מנת להקל עלינו. בין אם זה שיחות אישיות, התאמת תוכנית עבודה ובין אם זה תנאים פיזיים.

אני מציעה לכל אחד ואחת שמתלבטים או חוששים, להגיע לביקור במוקד. רק לראות את המקום, להרגיש אותו. אם אני, עם החששות והפחדים וחוסר הביטחון, אם אני עוד כאן, תאמינו לי שזה מקום מיוחד.